כמעט מהרגע שעליתי לאוכף התחלתי לשמוע על יער בן-שמן. כמו האקס המוצלח להחריד של הבחורה איתה אתה יוצא הוא תמיד השתרבב איכשהו לשיחה: "זה אחלה מסלול, אבל בבן-שמן...". כמובן שמהר מאד הגעתי למסקנה שאני חייב לבקר שם. אך מה לעשות? אני והאופניים נמצאים בבאר-שבע ויער בן-שמן נמצא באזור לוד...
המתנתי להזדמנות הנכונה לבקר במקום - בשאיפה יחד עם רוכב שמכיר את האזור. הזדמנות כזו נקרתה בדרכי כאשר עליתי צפונה עם האופניים להשתתף ב"מסע לעתיד מתוק" - אירוע אופניים עממי באזור לטרון. לשמחתי חבר מהמרכז שהכיר את היער היטב היה פנוי להצטרף אלי למחרת. זה היה סידור מושלם אלמלא החלפתי את הפדלים באופניים במערכת SPD לפני פחות משבוע. בן-שמן הייתה צפויה להיות הפעם הרביעית שארכב מחובר ובהחשב בכך שהפעם הראשונה נגמרה ב-3 נפילות בשטח קל יחסית, הסינגלים הטכניים של האזור נשמעו כמו רעיון רע.
אבל אצלי השכל הישר אוהב לישון עד מאוחר ולרוב מתעורר בערך בשעה שאני חוזר מרכיבת הבוקר. אז למה לחכות להזדמנות הנכונה לבקר בבן-שמן כשאפשר לקפוץ על ההזדמנות הראשונה?
בנוסף לחבר המקומי, הצטרף למסע שותף שני שגם כיתת את רגליו למרחקים לטובת מסע האופניים שהתרחש יום קודם. אז כך - יצאנו שלושה לדרך עם זריחה (טוב, קצת אחריה) מלאי תקווה לא לצבוע אף סלע באדום. מיד עם ההגעה לחניון הבנתי שמדובר באתר מסדר גודל אחר מזה שהכרתי עד היום. בחניון עמדה כמות מכוניות שיכלה להתחרות בקלות בזו שהגיעה למסע שהתרחש יום קודם. לא הספקתי להציץ מתוך הרכב וכבר ראיתי חבורה ענקית של כ-20 רוכבים מתחילים את דרכם במורד סינגל סמוך.
 |
| כל כך עמוס כאן, שלפתוח חנות אופניים נראה כמו רעיון מוצלח. |
האופניים נשלפו מתוך הרכב, ומהר מאד שעטנו גם אנחנו במורד אותו הסינגל. כבר בתחילתו הסינגל היה מלא "צ'ופרים" - מדרגות סלע קטנות, פניות חדות ומעברים צפופים בין עצים ובולדרים. ניצלתי את המדרגות הקטנות על מנת להנות מאחד התענוגות הגדולים של רכיבה מחוברת: יכולת קפיצה מטורפת. כשאתה מחובר לפדלים, כל מה שצריך זה סלע קטן, או אפילו תלולית עפר וקצת מהירות, משיכה קלה בכידון, משיכה קלה ברגליים ואתה מרחף באוויר.
כמו ילד עם צעצוע חדש קיפצצתי מסלע לסלע כשכל העת אני צובר מהירות בירידה. הכל היה טוב ויפה עד שנחיתה גבולית בשילוב עם פניה חדה בין עצים כמעט ונגמרה בפגישה אינטימית עם גזע של ברוש. הגעתי למסקנה שאולי זה לא הזמן להתנהג כמו שפן עליז והמשכתי ביתר זהירות.
התחלנו את המסלול בסינגל "הרצל", ועשינו את דרכנו לכיוון סינגל "ענבה" - משביל מוצל בין עצים המשכנו לגבעה חשופה יחסית הידועה כמצפה גמזו. בין לבין עברנו שוב ושוב מירידה בסינגלים נפלאים לבין טיפוס בשבילי נחש. חוץ מהמאמץ הנוסף, העליות היו מהנות כמעט כמו הירידות.
עם החיבור לסינגל "ענבה" נתקלתי בחיה חדשה: "עליה טכנית". בשונה מגבעות הדרדרת בבאר-שבע, שם ה"טכניות" מסתכמת באחיזה בעייתית ואולי מדרגת סלע קטנה - כאן נדמה היה שאני רוכב בסינגל נגד כיוון התנועה. טיפסנו בשביל נחש עקלקל רצוף בולדרים קטנים שחסמו את הדרך ובעיקר בולדרים גדולים שעליהם היה צריך לטפס. כמובן שהמכשולים הקשים ביותר מוקמו מיד לאחר פניות חדות.
 |
| בטח שהוא מחייך, קיצרנו את המסלול המתוכנן ב-7 ק"מ... |
עם החיבור לסינגל "ענבה" נתקלתי בחיה חדשה: "עליה טכנית". בשונה מגבעות הדרדרת בבאר-שבע, שם ה"טכניות" מסתכמת באחיזה בעייתית ואולי מדרגת סלע קטנה - כאן נדמה היה שאני רוכב בסינגל נגד כיוון התנועה. טיפסנו בשביל נחש עקלקל רצוף בולדרים קטנים שחסמו את הדרך ובעיקר בולדרים גדולים שעליהם היה צריך לטפס. כמובן שהמכשולים הקשים ביותר מוקמו מיד לאחר פניות חדות.
כשניסיתי לטפס סלע חלק באורך מטר ובגובה של בערך חצי מטר, הרגליים בגדו בי. לא הצלחתי להמשיך לפדל ולא הספקתי להתנתק. לשמחתי הסלע לשמאלי היה גבוה מספיק על מנת שאוכל להניח עליו יד ולהימנע מנפילה כואבת הרבה יותר. בהמשך ציפו לי עוד כמה אירועי "כמעט ונפגע" בהם הספקתי להתנתק רק ברגע האחרון.
 |
| מגן לסת בהחלט נראה כמו בחירה נבונה למסלול הזה |
חבול מעט, עייף מאד ועם זקן של זיעה מאחורי מגן הלסת הגעתי לראש העליה. נדמה ששותפי לרכיבה, בעיקר המקומי מביניהם, גמעו את העליה כאילו מדובר בכביש סלול. עצרנו למנוחה קצרה, התפנקתי בג'ל אנרגיה והמשכנו בדרכנו. כאן השטח הפך להיות קשה יותר: סלעים חדים הכתיבו קו נסיעה מדוייק ובלתי מתפשר שלא פעם הוביל היישר למדרגה נסתרת.
 |
| בתקופה הביזנטית כרו כאן מדרגות רבות על מנת להכשיל את רוכבי האופניים של צבא כובש |
כשהמוביל נתקל במדרגה תלולה במיוחד הוא היה צועק לי "קח את התחת אחורה". בראשי הדהד המשך המשפט החסר: "כי הסלע הזה הולך לזיין אותך אחושרמוטה!". האופניים הפתיעו אותי, ובעיקר הפתעתי את עצמי ביכולת לעבור מדרגות כאלו. גם נפילות כמעט אנכיות של קרוב למטר נגמרו בקול חבטה עזה של הבולם הקדמי במקום בקול פצפוץ המפרקת שלי.
 |
| ככל הנראה מה שנותר מעמוד השדרה של רוכב פחות בר-מזל ממני |
לכל אורך הדרך הורגשה תנועה ערה של רוכבים - עד כדי כך שבמפגשי שבילים היה חשוב להביט לצדדים ע"מ לוודא שאין תנועה בציר החוצה. כשנעצרתי למנוחה קלה או עקב מכשול שהכריע אותי, מיד משכתי את האופניים מחוץ לשביל, נדיר שהספקתי לעלות בחזרה לאוכף לפני שעבר בנתיב רוכב נוסף.
 |
| מתכננים את המשך המסלול |
מעבר לעצים, סלעים, נפילות ופניות נוסף לרשימת הדברים שהפתיעו אותי במסלול גם אתר מורשת שהסתתר למרגלות אחת הירידות: "בקעת הנזירים". המערה במקום שימשה את עולי הרגל הנוצרים בדרכם לירושליים והיא אף מוזכרת כמקום בו הסתתר רבי נחום איש גמזו מפני הרומאים.
 |
| בקעת הנזירים: נקודות בונוס למי שמאתר את הרוכב בתמונה (לחצו להגדלה) |
משם והלאה הסינגל הלך והפך קל יותר, התחברנו לנחל גמזו שם זכינו למקטע מוצלח במיוחד: שביל פתלתל ומלא הפתעות נעימות המוקף יער עבות משני צידיו. סינגל "ענבה" מצטרף לקראת סופו לסינגל "הרצל" העמוס יותר. רגע לפני מפגש השבילים הקדשנו רגע לנסיונות טיפוס על סלע תלול. כמעט וויתרתי על התענוג מחשש שזה יגמר בנפילה, אך כשרוכב בערך בגילו של אבי צלח את המכשול כאיילה קלילה - נשברתי והחלטתי לנסות.
 |
| נחל גמזו - מרגיש כמו חו"ל |
למרות שאחד החבר'ה היה בכוננות להציל אותי במידה ולא אצליח להתנתק - עדיין הצלחתי להיתקע נעול בפדל ולפגוש את הסלע מקרוב. תחקיר קצר הביא למסקנה שעליתי בהילוך נמוך מידי ובניסיון השני טיפסתי את המכשול בהצלחה. בין לבין למדנו שיעור על חשיבותו של ביגוד רכיבה מתאים לתנאי השטח. כמובן שהכל תועד בוידאו:
אחרי 18 ק"מ שהרגישו מאמצים לפחות כמו 40, חזרנו לחניון. למרות הברך שקצת כאבה מהמפגש עם הסלע, שלא לומר פחד המוות המתמשך לאורך מרבית הדרך - אני בהחלט יכול לומר שזה היה אחד מטיולי האופניים המהנים ביותר שחוויתי, אם לא המוצלח שבהם עד כה.
למרות שלא הייתי מתנגד לחזור על אותו מסלול בדיוק, נותר עוד לבקר בסינגל "הרצל" ובחלקים של סינגל "ענבה" עליהם וויתרנו מפאת קוצר הזמן. נראה שליער בן-שמן יש עוד הרבה מה להציע, ואני בהחלט מצפה לביקור הבא!
