9.3.2013

9.3.2013

פארקים בפראג
במרתף אלמוני, מתחת למכון קעקועים, לא רחוק מתחנת "אנדל" של הרכבת התחתית - תמצאו את Biko Adventures. החברה, בניהולו של איטלקי מטורף בשם פיליפו, מציעה (בין השאר) טיולי רכיבת שטח אתגריים בסביבת העיר פראג. כשהזמנתי אצלם את טיול ה"Great Escape" לא היה לי מושג איזו הרפתקאה מטורפת מחכה לי.

את משרדי החברה, או יותר נכון את מכון הקעקועים שמעל למחסן האופניים של החברה, מצאתי בקלות יחסית. בפתח המכון המתין לי בחור מקועקע ומחורר היטב שהוביל אותי למרתף לפגוש את פיליפו.  חיש קל נשלפו אופני Scott Scale 29' שהוכנו עבורי מבעוד מועד, לבקשתי הורכבו להם פדלים תואמי SPD. בחרתי קסדה ויצאנו לדרך.

מהר מאד שמתי לב שמשהו מוזר באופניים - המעצורים הורכבו הפוך! יד שמאל מפעילה את המעצור האחורי בעוד שיד ימין את הקדמי. פיליפו הסביר שכך נהוג במדינות רבות (בפרט אנגליה) וכי רבים מלקוחותיו מתעקשים לרכב עם אופניים כאלו.

התחלנו את המסע ברכיבה על עבר תחנת המטרו ממנה הגעתי, העלינו את האופניים לרכבת התחתית בקלות ויצאנו לכיוון פאתי העיר. בדרך פיליפו סיפר לי איך נטש קריירה מבטיחה בתחום השיווק בכדי להפוך למדריך אופניים. אני סיפרתי לו איך כמעט בלתי אפשרי לנייד אופניים בתחבורה ציבורית בישראל ואיך יצא שמזוג אופניים שקבלתי חינם, הצלחתי להוציא כ-50,000 קורונות צ'כיות על התחביב.

צצנו מהרכבת התחתית בפאתי פראג. השכונות הסובבות נבנו בתקופת המשטר הקומוניסטי כאוסף גדול של בנייני דירות מלבניים זהים עשויים בטון אפור.פיליפו הסביר לי כי עם נפילת הגוש הסובייטי, המקומיים חשו צורך עז לצבוע הכל בצבעים העליזים שנאסרו ע"י המשטר הישן. כך נוצר המחזה המוזר של בנייני דירות ישנים צבועים בכל צבעי הקשת ואחדים אף מצופים באבקת זכוכית מנצנצת.

ילדים, צבעו בצבעים עליזים את שאריות המשטר הסובייטי ורק את האגם הקפוא השאירו בלבן.

אחרי סיבוב קצר בשכונה, יצאנו לשטח בפעם הראשונה. אמנם הגשם האחרון היה לפני שבוע, אך בין הטמפרטורות הקפואות לבין השלג הקל שירד ביומיים האחרונים - נותר לא מעט בוץ להתמודד איתו. נסעתי בזהירות, מנסה ללמוד את האופניים החדשות על תצורת בלמיהם המזורה. עוקבים אחרי סינגל קליל שלצידו עוד שאריות שלג, עברנו בין חורשות יער קטנות לבין שדות ירוקים.

אחרי טיפוס קל, הגחנו מן החורשה לשפת מצוק הצופה על עמק "פרוקופ". בהמשך ראינו חבורה של מטפסי הרים שעצרו לאכול צהריים בנונשלנטיות על מדף סלע צר בחצי הדרך לראש הרכס עליו עמדנו. בשלב הזה פיליפו שלף את מצלמת ה-SLR שלו והתוודה שהוא חוטא גם בצילום. לשמחתי - התחביב המשותף גרם לפיליפו לקבל בהבנה גמורה את עצירותי הפתאומיות לאורך כל המסלול בכדי לתפוס צילום כזה או אחר.

בכלל לא שמתי לב שטיפסנו כל הדרך לכאן

נטשנו את שפת הצוק וחזרנו לשוטט ביעד, רמת הקושי של המסלול עדיין הייתה נמוכה, מה שאפשר לי להסתגל לאופניים בנוחות. אחרי סיבוב קצר פגשנו שוב את קצה הרכס, אך הפעם נגליתה לעינינו פנורמה מהממת של פראג.

על גג פראג

אחרי הפסקה קצרה, בה פיליפו הציע לי טעימה של פיצה מתוצרת בית המשכנו ברכיבה לעבר צוק קרוב שהמקומיים קוראים לו "המגהץ".מסתבר שזה אתר פופולרי עבור מטפסי הרים, אם כי המצוק האנכי החלק שהעניק למקום את שמו לא בדיוק נראה שופע מקומות אחיזה.

באמת בהצלחה למי שמנסה לטפס את זה...

בין המצוקים, המסלול החל להפוך טכני ומאתגר הרבה יותר. אחד המקטעים הקשים יותר כלל ירידה ממסלעה בזווית של 30-45 מעלות ומיד לאחר מכן פניה ימינה. הצלחתי לרדת את מרבית הדרך ולהניח את הגלגל הקדמי על המשך השביל, אך ברגע שהתחלתי לפנות, הגלגל האחורי החל להחליק. ניסיתי לעצור את ההחלקה בלחיצה זריזה על הבלם האחורי אבל... שכחתי שהבלמים הפוכים ומצאתי את עצמי משייט מעל הכידון היישר אל תוך הבוץ הצ'כי. לשמחתי, הנפילה הייתה רכה - גם לי וגם לאופניים שלום.

רגע אחרי הנפילה, ברקע - הסלע שקפצתי ממנו ראש.

מה"מגהץ" חזרנו אל עבר העיר ואל המקבילה הצ'כית של פארק הירקון - טיילת ענקית לאורך נהר וולטבה אשר מצידיה פרוסים מגרשי ספורט, פינות חמד ומספר מסעדות. חלקנו את שבילי הטיילת הרחבים עם רוכבי כביש ושטח, מחליקי רולרבלייד, רצים, הולכים ואפילו קוריוזים כגון רוכבי לונג-בורד ומחליקי רולר אלפיני.

כמות מפתיעה של מתאמנים בהתחשב בכך שהטמפרטורה הייתה 4- מעלות.

מהטיילת רכבנו, בחיתוך קל דרך העיר, אל פארק טונצ'ה. שם טיפסנו אט אט אל עבר פסגת ההר שבמרכז הפארק. בדרך זכינו לחצות ברכיבה נחלים זורמים, לעצור ליד זוג אגמים קפואים מהממים ולפגוש מספר סבתות קשוחות שלא ברור איך הצליחו להגיע למקום שהוא אפקטיבית לב יער.

בדרך פגשתי בשלל תנאי שטח שלא דמיינתי מעולם שארכב בהם: בוץ קפוא, שלוליות מים מכוסות קרח שברירי, שאריות שלג ועוד. הטיפוס בדרך למעלה היה כל כך מתון, שלא היה לי מושג שצברנו כמעט 300 מ' של גובה לאורכו. 300 מ' של גובה אותם אנו עומדים לאבד תוך פחות מ-2 ק"מ.

זה הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר תלול ממה שזה נראה...

עצרנו לרגע לכוון את מצלמות הקסדה שלנו בראש עלייה תלולה באופן מטריד.ניצלתי את ההפסקה הקצרה לשנן בראשי שוב ושוב "בלם ימין, גלגל קדמי, בלם ימין, גלגל קדמי...". וכך, בחריקת בלמים קלה - יצאנו לדרך. אחרי 200 המטרים הראשונים, הירידה הפסיכוטית התמתנה והשביל המשיך בירידה נעימה שאפשרה לצבור מהירות בקלות.

לאורך הדרך היו פזורים עשרות מכשולים מעניינים - גשרי עץ צרים יותר ופחות מעל ערוץ הנחל המתפתל, טיפוסים תלולים ומפתיעים על שורשי עץ עבים, חציות נחל רטובות, מקפצות קטנות ומה לא - פשוט לונה פארק מדהים שגורם לבארי להיראות כמו קציצה צבאית אל מול סטייק אנטריקוט.

באופן מפתיע, הברווזים נשארים בסביבה

ייתכן שמי שרכב כבר לא פעם בחו"ל יאמר שלא מדובר בסלול מהמעלה הראשונה, אך כמי שזו הפעם הראשונה עבורו - אני יכול לומר שרק המקטע הזה היה שווה את הטיסה כולה. כמובן שאם היינו מסיימים את המסלול מיד בנקודה זו, כבר הייתי המאושר באדם, אך נותרה לנו עוד 10 ק"מ אחרונים בדרך חזרה לנקודת ההתחלה.

המקטע האחרון כלל ביקור נוסף בטיילת ומעבר לצד אחת הטירות העתיקות של פראג. בשלב זה, למרות שברובי הייתי לבוש היטב עבור הטמפרטורה הקרירה של 4- מעלות ששררה לאורך כל הבוקר, התחלתי להתחרט על הבחירה בגרביים דקות ונעליי רכיבה מאווררות. בק"מ האחרון כבר התחלתי לחשוש שאני עשוי לאבד את בוהן רגלי השמלאית לכווית קור. לשמחתי, הספקנו לחזור למחסן האופניים של Biko לפני שזה קרה שם מיהרתי להחליף את נעלי הרכיבה בנעלי הטיולים החמימות שנותרו שם.

לסיכום - המסלול היה פשוט מדהים, שילוב מושלם של תצפית על נופי פראג, מעבר בפינות נסתרות של העיר עצמה, וכמובן גם קצת רכיבה טכנית, מאתגרת ומהנה. אז אם אתם חובבים של רכיבת שטח, ומגיעים במקרה לפראג פשוט חובה לעצור אצל פיליפו לסיבוב. רק אל תשכחו לבקש מראש אופניים בתצורת בלימה מתאימה...

ואיך אפשר בלי קינוח - סרטון מהמקטע המהמם בפארק טונצ'ה. בהמשך צפוי להתווסף אליו סרטון מסכם של הרכיבה כולה, בינתיים אתם מוזמנים להנות מזה:


הנזק: 2,500 קורונות צ'כיות, או בעברית 470 ש"ח.