SPD-גונזלס

כנראה מצאו את דרכן לחנות העודפים כי אף
אדם שפוי לא ייקח נעל לבנה לרכיבת שטח...

מאז שעליתי לאוכף, ידעתי שהרגע הזה יגיע - זה היה רק עניין של זמן עד שאמצא את עצמי מחובר בלפיתת מוות לאופניים. בחודשיים הראשונים עוד למדתי את האופניים וידעתי שמעבר לקליטים יהיה התאבדותי משהו. כשצברתי קצת בטחון, התחלתי לחפש נעליים אך הרגליים המעוותות שלי גרמו לחיפוש להתחיל בטווח המחירים של 550 ש"ח ומעלה.

למי שלא מכיר - קליטים, "קליפלס" או SPD בלשון העם, היא מערכת המורכבת מנעל ייעודית ופדל מיוחד המאפשרים לרוכב להינעל לאופניים. החיבור הזה מאפשר לרוכב להפעיל כח לאורך כל מהלך הרגל -  גם ב"משיכת" הפדל. החיבור גם מונע החלקה בשטח קשה ונחשב בעיני רבים כאביזר בטיחות. זה אולי לא נשמע כמו רעיון מוצלח במיוחד לנעול את עצמך למכונה שמועדת ליפול בשטח סלעי, אך מי שקורא כאן בקביעות כבר יודע שאיני מצטיין בהפעלת שכל ישר ככל שזה נוגע לאופניים.

כסטודנט עני שכבר בזבז הרבה יותר מידי כסף על האופניים - החלטתי לדחות את הרכישה. וכך המשכתי לרכב עם הפדלים הרגילים שלי עד שיום אחד, בנסיעה צפונה, נתקלתי בשלט שהוצב בצומת בית קמה: "BikePlanet עודפים - 5 דק'". בעידוד זוגתי, החלטתי לפנות לכיוון ולראות אם יש שם מבצעים מפתים (לפרוטוקול: תמיד רעיון רע!).

החנות המדוברת נמצאת במושב קלחים שהוא במרחק 5 דק' נסיעה מצומת בית קמה בערך כמו שכל דירה להשכרה בבאר-שבע נמצאת בדיוק במרחק 5 דק' מהאוניברסיטה... אבל בהתחשב בכך שאני נוהג ולא מפדל, באמת אין על מה ליילל.

באופן מפתיע - מתוך מבחר נעלי השטח המצומצם שלהם, מצאתי זוג בדיוק במידה שלי: Mavic Razor יפיפיות במחיר מצחיק של 320 ש"ח במקום 800 ש"ח. הצצה זריזה בטלפון גילתה שגם בחו"ל הנעל מתומחרת באזור $150 כך שלא מדובר בניפוח מחירים מלאכותי. כמובן שקפצתי על המציאה.

את הפדלים רכשתי דווקא בחנות האופניים השכונתית, כשהמוכר חמור הסבר שם חרג ממנהגו ואמר מילה טובה על הנעליים - ידעתי שעשיתי קנייה טובה. שמח וטוב לב יצאתי בחזרה לכיוון הבית, מרחק של כ-500 מ'. בפניה לרחוב שלי מצאתי עצמי עומד לצד מונית והחלטתי שמוטב לתת לה זכות קדימה. עצרתי, ניסיתי להוריד רגל - אך למרות שכבר התאמנתי בשחרור הפדל מספר פעמים בחנות לא הצלחתי להתנתק. נהג המונית בהה בי בפליאה בעודי נוטה הצידה יותר ויותר, כמו עץ שנכרת זה עתה. בראשי דמיינתי צעקת "T-I-M-B-E-R!" ואז פגשתי את האספלט. כמובן שבשלב זה הפדל נאות לשחרר סוף סוף את רגלי הכלואה. ניערתי מעלי את האבק ואת שאריות הכבוד העצמי ועליתי הביתה.

המשקל והמתכת המבריקה נותנים תחושה של תכשיט יוקרתי

אחרי ההתחלה הכואבת הזו, רציתי לחנוך את הפדלים החדשים בנסיעת שטח רגועה וחפה יחסית מעליות מדורדרות. כמובן שלאיש הברזל שהצטרף אלינו באותו בוקר היו תכניות אחרות...

מיד בתחילת הרכיבה היה ניתן לחוש בהבדל שעושות הנעליים החדשות - הרגשתי כאילו "הרווחתי" הילוך: במקום לשייט ב2x5 שייטתי ב2x6. בעליות ממש הרגשתי שהעבירות השתפרה, כאילו ששדרגתי את האופניים להנעת 4x4. פרפורי גלגל שהיו מעיפים לי את הרגל מהפדל בעבר הפכו לאי נעימות קלה. בדיוק ברגעים שהייתי נשבר בעליות בעבר: כשהפדל בשיא גובהו ואתה לא מצליח להתחיל לדחוף אותו כלפי מטה - המשיכה שנתנה הרגל הנגדית הצילה אותי לא פעם.

גאווה באר-שבעית: רק להוסיף מים

עם זאת - כיאה לאופניים: שום דבר לא מגיע בחינם...

בעלייה תלולה במיוחד השרשרת קפצה בזמן הורדת הילוך, מה שהוציא אותי משיווי משקל. הרגל שאיחרה להתנתק לא הצליחה לייצב אותי וכך פגשתי את הרצפה מקרוב. מאוחר יותר גיליתי שגם האופניים לא יצאו נקיים מהנפילה. המעביר האחורי הושבת כמעט כליל. בתיקון שטח הצלחנו להשיבו לעבודה חלקית, אך נאלצתי לוותר על זוג הפלטות הראשונות - מה שבהחלט הקשה על העליות בהמשך.

התחשבות ברוכבים

לפני הנפילה השניה - זכיתי לאתנחתא סוריאליסטית: עדר גמלים חסם את השביל, ובזמן שאני מנסה לנווט ביניהם מבלי למצוא את עצמי מחובר לאופניים בצורה מאוזנת לרגליהם - צץ רועה בדואי זקן והתחיל לסמן לי בידיו. חשבתי שהוא מנסה להרחיק אותי מהגמלים עד שהתקרבתי מעט והבנתי שהוא מבקש מים בעברית שבורה. אז כך, מוקף גמלים, עמדתי שם והצעתי לו מים מבקבוק ה-isostar שלי.

הנפילה השניה (והכואבת מכולן) הגיעה, איך לא, בגבעת הרוג'ום הידועה לשמצה. טיפסנו אותה מהצד ה"קל" והכוונה הייתה לטפס אותה שוב מהצד המאתגר. מיד עם תחילת הנסיעה, כשרק רגל ימין מחוברת, איבדתי שיווי משקל ונטיתי, איך לא,  ימינה. הרגל שוב בוששה להתנתק והפעם המרפק ספג את מרבית המכה. נראה שלא נגרם נזק חמור, אבל בכל זאת החלטתי לוותר על הטיפוס הנוסף ולהמתין לשאר הרוכבים על ראש הגבעה.

משם המשכנו למסלול המכונה "סינגל התחרות", כמובן על שם תחרות שהתרחשה שם לפני כמעט שבע שנים. אם היה עלי לתאר את הסינגל הזה במילה אחת היא הייתה: "משובש". דרדרת נוראית בירידות תלולות להחריד, צמחיה שחוסמת את הדרך ו"מדרגות" נסתרות שהופיעו במקומות הכי לא נוחים שאפשר לדמיין. כן, בהחלט מקום מושלם לרוכב שנוסע מחובר בפעם הראשונה...

את הסינגל שרדתי יחסית יפה, אם כי בעיקר עקב זהירות יתרה. אחד החברים הגדיל לעשות ועצר לצלם אותי נופל בירידה התלולה ביותר של המסלול. הוא מאד התאכזב לגלות שעצרתי ועברתי להליכה בקטע הקשה יותר. נפילה שלישית למסלול  נרשמה באחת מחציות הנחל של הסינגל, בשלב זה החלטתי שמגיעה לי גלידה ושמיציתי את הנפילות להיום.

הרווחתי את זה ביושר

לשמחתי עמדתי בהחלטה - ואף הצלחתי לשחרר רגליים בזמן להינצל מזוג נפילות בהמשך. כנראה שאחרי מספיק כאב, הגוף נשבר (תרתי משמע) ולומד את התנועה הנדרשת.

מסוף המסלול נסעתי ישר לחנות האופניים, מלא תקווה שיספיקו לתקן את המעביר האחורי למרות שהיה ערב יום כיפור. בין הילדים הצווחנים, ההורים המוטרדים ושטף הגורטאות מיום כיפור שעבר שחלפו בחנות, הספיקו לאבחן לאופני הפגועות אוזן עקומה ואף ליישר אותה במקום. להפתעתי ולשמחתי לא חייבו אותי על העבודה. כנראה שמשתלם להיות לקוח קבוע, גם אם לפעמים משלמים כמה אחוזים יותר על החלפים לעומת מחירי האינטרנט.

בסופו של יום, חזרתי הביתה במצב צבירה מוצק מהצפוי מלא אופטימיות זהירה לגבי הסתגלותי ל"אביזר הבטיחות" החדש שהתקנתי באופניים.

שקיעה מרהיבה מעל מימיו הצלולים של...
... מתקן טיהור שפכים בלהבים (לחצו להגדלה)

הנזק:

נעלי Mavic Razor (שטח) - 320 ש"ח

נוזל איטום לצמיגים - 80 ש"ח
שמן לשרשרת - 30 ש"ח

בקבוקון שמן שרשרת "לדרך" - 10 ש"ח

זוג חולצי צמיגים - חינם! (כששופכים מעל 400 ש"ח בחנות, נחמד לקבל הפתעה)

פדלים Wellgo M-19 + התקנה - 250 ש"ח

comments powered by Disqus