 |
| קסדת פול-פייס: 25+ קשיחות קרניים: 50- קשיחות |
הנתונים מרשימים:
מגן לסת נתיק.
14 חורי אוורור נדיבים, כשהקדמיים מוגנים ברשת.
משקל 265 גר' - קלה יותר מקסדת הGiro Atmos המשמשת אותי ל-Speedskating.
כל זה במחיר מפתיע של 350 ש"ח - ועוד כאן בארץ.
את הקסדה הזמנתי באינטרנט, אך משום שלא רציתי לבלות את החגים ברכיבה עם קסדת בלאי משנת 2003, בחרתי לכתת את רגלי ולאסוף אותה בעצמי.
כשחנות אינטרנטית לא מציינת כתובת באתר שלה, זה לרוב סימן שמדובר בחנות סמלית שאינה יותר ממחסן וקופה. הפעם הופתעתי לגלות משהו שהיה יותר בסגנון חנות סלונית באמצע דירת מגורים. יצאתי משם עם הקסדה, סט פנימיות ובעיקר מחשבות על איך לשכנע את זוגתי שלהחזיק מלאי צמיגים, שרשראות ובולמים מאחורי הטלוויזיה בסלון זה רעיון מצויין...
למרות שאין שום הצדקה לרכב עם מגן לסת ברוב השבילים הסובבים את באר-שבע, החלטתי לצאת לסיבוב ראשון עם הקסדה בתצורתה האגרסיבית כדי להבין במה מדובר.
התרשמתי לטובה מאיכות הבניה של הקסדה, שהתחרתה בזו של רבות אחרות בטווח המחירים של עד 600 ש"ח. מגן הלסת לא קשיח כמו אלו שתמצאו בקסדות Full-Face יעודיות, אבל עדיין מרגיש מכובד. קשה לשפוט עד כמה יספק הגנה במקרה של נפילה על הסנטר. כך או כך כל דבר שיפריד ביני לבין סלע שמתקדם לכיוון הפנים שלי במהירות מפתיעה הוא מבורך.
 |
| BGU Bike - צוות לעניין |
התחלנו בנסיעה צפונה במקביל לכביש 40, ולאחר מכן חתכנו מערבה לכיוון חצרים. בינתיים התרשמתי לטובה מהאוורור של הקסדה - מגן הלסת כמעט לא הורגש. לעומת זאת - כשהגיע הזמן לאכול ולשתות, מגן הלסת הורגש היטב.
אמנם הצלחתי להשחיל תמר בין המגן לסנטר (הוצאת החרצן הייתה מבצע מורכב) - אך לא היה שום סיכוי לשתות מים מבקבוק מבלי להוריד את הקסדה. את הקסדה כמובן שאי אפשר להוריד מבלי להסיר קודם את משקפי השמש.
 |
| במהלך הרכיבה, מגן הלסת מגן היטב מפני הפיה של בקבוק השתיה. |
החלטתי שמעכשיו למגן הלסת תמיד יתלווה מנשא מים בתקווה שקשית השתיה תחסוך ממני את הורדות הקסדה התכופות. בינתיים השתדלתי לצמצם את השתיה להפסקות הארוכות יותר, כשבכל אחת מהן מצאתי מקום יצירתי יותר כמעט לשכוח בו את המשקפיים.
שעה לתוך הרכיבה, השמש המדברית יחד עם העייפות המצטברת עשו את שלהם והתחלתי לנשום יותר בכבדות. בשלב הזה - האוורור של מגן הלסת כבר לא עמד בעומס והתחלתי להרגיש קצת חום ולחות באזור הפה. תחושה זו ליוותה אותי עד סוף המסלול, אמנם היה לא נעים, אבל גם לא נורא ובהחלט רחוק מסיפורי האימה ששמעתי על קסדות Full-Face לוהטות.
 |
| סלע עם רגליים |
אחרי שפגשנו קבוצת רוכבי שטח ביציאה מהעיר, אירוע חריג כשלעצמו, הופתעתנו לפגוש בקבוצה נוספת בדרך הפסלים של "יער" חצרים. וויתרנו על הטיפוס לגבעת הרדאר והמשכנו לכיוון נחל באר-שבע.
 |
| באר אבו-יחיא בדרך הפסלים, פאתי חצרים. |
כל האזור שבין חצרים לנחל באר-שבע הוא גן-עדן לאופנועי שטח: המוני תלוליות חול מכל הסוגים והמינים. כנראה שהקסדה החדשה הכניסה אותי למצברוח הרפתקני - כי בזמן שהקבוצה המשיכה בשביל ג'יפים, אני החלטתי לטפס על תלולית מקבילה לנתיב. ידעתי שמצפה לי ירידה חדה בהמשך ולכן שמרתי על מהירות מתונה, למרות זאת - צלילה אנכית של כמעט מטר בסוף התלולית הצליחה לתפוס אותי לא מוכן. ללא שום סיכוי לבלום לפני הנפילה, נותר לי רק להעביר משקל אחורה ולחשוב מחשבות עליזות.
באופן מפתיע, נשארתי באוכף. כששטף האדרנלין דועך, השגתי את המוביל וסיפרתי לו מה קרה:
"לא מאמין ששרדתי את זה, כנראה כבר כיסיתי את מכסת הנפילות שלי לשנה הזו."
"אל תשכח שמחר ראש השנה..."
 |
| צב על הכידון: 15+ קשיחות |
הקדשנו כחצי שעה לאימון עליות על גבעה שגבלה בבסיס חצרים. קצת תשוש בשלב זה, החלטתי לנצל את ההזדמנות לנוח ולצלם. משם התחלנו את החזרה לעיר דרך נחל באר-שבע. פנצ'ר עיכב אותנו ולכן החלטנו לחתוך בחזרה לכביש דרך שדות החוחובה (כן, חוחובה) של חצרים.
 |
| "עד לשם?!" |
לפני שהתפזרנו סגרנו את הבוקר על בקבוק
רוצים חוות דעת שניה על הקסדה? החברה בBikePanel גם עליה כתבו סקירה משלהם.
הנזק?
350 ש"ח
