5.10.2012

5.10.2012

סוב נסוב

אופניים, אופניים בכל מקום
סגירת כבישי ת"א לטובת רוכבי האופניים אולי לא נשמעת כמו אירוע מרגש לרוכב שטח, אך אירוע "סובב תל-אביב יפו" היה הזדמנות מצויינת לחזור לאהבה הראשונה שלי: הרולרבליידס.

שנים התאמנתי בענף ההחלקה המהירה ואף החזקתי בתואר "אלוף הארץ" לתקופה. עומס הלימודים האוניברסיטאיים יחד עם המעבר לכבישי באר שבע המשובשים (שלא לומר נהגיה המשובשים עוד יותר) הפכו את אימוני ההחלקה לקשים עד בלתי אפשריים.  כך שהרולר בילו את רוב הזמן בארון בעוד שאני ביליתי את רוב הזמן באכילת פיצה במעבדה.

למרות שהשתדלתי לשמור על כושר בריצה, האימונים הללו לא תורגמו היטב לכושר החלקה. האופניים, לעומת זאת, הרגישו כקרוס-טריינינג מבטיח. לכן אחרי כמעט ארבעה חודשים באוכף, למעלה מ-900 ק"מ ו-76 שעות רכיבה נטו שמחתי מאד להזדמנות לעשות סיבוב מרענן על 8 גלגלים ולראות אם המצב השתפר.

משום שמדובר באירוע עממי, חברי נבחרת ישראל בהחלקה מהירה החליטו לנצל את ההזדמנות לקצת החלקה קבוצתית ייצוגית - משימה שהתבררה כמסובכת למדי בין 20,000 רוכבי האופניים שהגיעו לאירוע.

הגעתי לזינוק בכיכר רבין דקות בודדות לפני הזינוק, אספתי במהירות את ערכת המירוץ מחבר שדאג להביאה עבורי ומיהרתי לקו הזינוק. זה הזמן להלין על הטרנד המתפשט של איסוף מוקדם לערכות מירוץ: באירועי נייקי זה עוד היה נסבל, אז נאלצת רק לכתת את רגליך לחנות הקרובה למקום מגוריך. כאן, בדומה למרתון ת"א, היה על המשתתפים להגיע לכיכר רבין ביומיים שקדמו לאירוע על מנת לאסוף את הערכה. המשמעות עבור מי שלא גר בביצה התל-אביבית היא הקרבת חבר שיצלח את מתקפת הפרסום של נותני החסות ב"הפנינג" וידאג גם להגיע מוקדם מספיק לאירוע על מנת להעביר לך את הערכה.

הפעם הערכה כללה חולצה מנדפת ומספר חזה דביק. לצערי מספק החזה בהחלט לא היה דביק מספיק ועוד לפני שחציתי את קו הזינוק הוא כמעט ונשר מהחליפה שלי. בסופו של דבר קיפלתי אותו לשניים ושמתי אותו בכיס, מה שזיכה אותי במבטים רושפים מצד הסדרנים לאורך המסלול.

הזינוק החל בפקק אופניים אדיר, שהחל להשתחרר רק במחצית הדרך מהכיכר לנחל הירקון. ברגע שהרוכבים על שתיים החלו לפדל ברצינות נשמע שאון אדיר של הילוכים מקפצצים, שניכר שרבים מהם לא השתלבו כראוי. חיוך קל של שמחה לאיד נסוך על פני והתחלתי לדחוף את ההילוך הבודד של גלגלי ה-110 מ"מ שלי.

בשלב הזה החלו הניסיונות לאסוף את מחליקי הנבחרת - חלק הקדימו לזינוק ונמצאו כבר רחוק מלפנים, אחרים סבלו מתקלות של הרגע האחרון וטרם יצאו. בין הטלפונים תוך כדי הנסיעה - אתנחתא קומית: בחור רכוב על חד-אופן עם גלגל 36 אינץ'. לבסוף קבענו להיפגש תחת גשר ארלוזורוב ומשם המשכנו להחליק יחד.

אחוז ניכר מנבחרת ישראל בהחלקה מהירה

הרכיבה על איילון הייתה תענוג. רוכבי שטח כמעט ולא מבדילים בין סוג אספלט אחד למשנו, שמעתי שרוכבי כביש קצת יותר רגישים לכך - אבל קשה להסביר למי שלא חווה זאת עד כמה המחליקים מרגישים כל גבשושית בכביש. אם כבישי באר שבע מרגישים כמו גבעת כורכר מדורדרת רצופה בולדרים ומדרגות - נתיבי איילון הרגישו כמו שביל עפר מהודק היטב.

רק רכבת! רכיבה בטור מפחיתה את התנגדות הרוח.

בדרך פגשנו זוג רוכבי שטח שהתפלאו מקצב הרכיבה שלנו (כ-30 קמ"ש יציב) והתעניינו בספורט. מהר מאד השיחה גלשה לעלות הציוד.שמחתי לספר שנעל הקארבון שהותאמה אישית לכף הרגל שלי, מסגרת האלומיניום מהקלות שיוצרו באותה תקופה, המיסבים וסט גלגלי המירוץ שלי עלו כ-3,500 ש"ח. אמנם היה מדובר ברכישה מוצלחת בחו"ל, אך גם מי שישתדל לזרוק כסף לפח יתקשה להוציא פי שתיים מהסכום הזה ברכישת הציוד הכי טוב בתחום. רק לשם ההשוואה - אופני כביש "מקבילות" לרולר שלי יעלו בהערכה גסה פי עשר.

"מה לגבי בלאי?" הקשה אחד הרוכבים.
"צריך להחליף גלגלים ומיסבים אחת לשנה של רכיבה אינטנסיבית בערך - אבל זה סיפור של 500-800 ש"ח"
"לגלגל?"
"לא - לכל השמונה"

המבט המופתע על פניו עשה לי את היום.

אספלט כל כך מוצלח שבא לך לחבק אותו.
כמעט 15 ק"מ לתוך המסלול, התחלתי להיות מוטרד מכך שטרם ראיתי תחנת מים. בניתי על כך שדמי ההרשמה שלי יזכו אותי לפחות בהזדמנות לתפוס בקבוק מים. לכן יצאתי לדרך רק עם בקבוק אחד של 750 מ"ל. בערך בק"מ ה-16 נתקלתי בתחנת המים הראשונה, שמאוחר יותר התבררה גם כתחנה האחרונה. ב"מסע לעתיד מתוק" המארגנים פיזרו לפחות ארבע תחנות מים לאורכו של מסלול שטח קצר ב-10 ק"מ מזה לכן התאכזבתי למדי מה"ייבוש" של סובב ת"א.

אופניים לצד הדרך גרמו לנו לשמוח ששיעור התקלות ברולר שואף ל-0.

שכחתי מכל העניין הזה מהר מאד כשהגענו לטיילת. האספלט שם היה פשוט חלומי ויחד עם רוח גב קלה - ניצלנו את התנאים לטיסה במהירות יציבה של כמעט 40 קמ"ש לעיניהם של רוכבי כביש מופתעים. דקות ספורות מאוחר יותר הגענו חזרה לרחוב אבן-גבירול.

ברקע: רוכב כביש שנעקף במהרה.


מסלול ה-42 ק"מ השנה היה בתצורה של זוג הקפות על אותו מסלול והחלטנו לנצל את הסיבוב השני לרכיבה קצת יותר מהירה. למרות העייפות הקלה, הורדנו כמעט 10 דקות מזמן ההקפה וחזרנו לכיכר עם חיוך ענק על הפנים.

לסיכום - היה תענוג לראות את תל-אביב נכבשת ע"י רוכבי האופניים ועוד יותר נחמד לנצל את ההזדמנות להחלקה מוצלחת במיוחד. נראה גם שהשעות שביליתי באוכף החזירו קצת את הרוח למפרשי ההחלקה שלי.
לרוכבי שטח לא הייתי ממליץ להגיע לעיר במיוחד בכדי להשתתף באירוע, אך אם אתם באזור בהחלט שווה להגיע. לרוכבי כביש לעומת זאת יש הזדמנות נהדרת לצבור קילומטראז' בהקפות חוזרות של המסלול - כל עוד לא אכפת להם להתמודד עם הצפיפות.
comments powered by Disqus