 |
| נשבע לכם שזה הנגב |
החורף כבר בפתח והרכיבות הרגילות שלי התחילו לנדוד לאט, לאט משעה 06:30 לקראת 07:00. לכן הופתעתי מעט כחבר הציע לצאת לדרך בשעה 06:00, קצת יותר מחצי שעה לפני הזריחה. הטענה הייתה שזה יאפשר לנו לעשות מסלול "קצת" יותר ארוך. המרכאות סביב המילה "קצת" יוצדקו בהמשך...
אז כרגיל, ללא קמצוץ של שכל ישר, שימנתי את השרשרת וכיוונתי שעון מעורר לשעה חמש בבוקר. באופן מפתיע, הצלחתי לקום בזמן ולהגיע לנקודת המפגש. התחלנו את הרכיבה בטיפוס המסורתי לגבעת הרוג'ום הידועה לשמצה (טיפוס של כ-100מ' לאורך ק"מ וחצי). משם המשכנו לאורך שביל סובב באר-שבע אל נקודת שיא הגובה שלו: גבעה אנונימית הידועה רק בשם נ.ג. 413 (טיפוס של כ-100מ' נוספים, הפעם לאורך פחות מק"מ).
 |
| גברים אמיתיים לא מסתכלים על זריחות |
המאמץ זיכה אותנו בתצפית מרהיבה על העיר והשטח הסובב אותה לאור זריחה. המשכנו לאורך השביל לכיוון צומת תל שבע. בתחתית הירידה, האופניים של שותפי למסע החלו להשמיע קולות ניגון. אחרי בדיקה קצרה - בלם הדיסק ההידראולי של הגלגל האחוריה זוהה כסולן המקהלה.
 |
| באר-שבע: יפה מרחוק ו... (לחצו להגדלה) |
ניסיון לכוון את הבלם הסורר הסתיים בדליפה נאה של שמן ואובדן יכולת הבלימה בגלגל האחורי. בשלב הזה מצאתי את עצמי בתפקיד הלא סביר של קול ההגיון: אמנם רכבנו רק 13 ק"מ, אך נראה שהיעד ההגיוני הבא צריך להיות חנות אופניים. השותף שלי התעקש להמשיך, בטענה שרוב המסלול שנותר מישורי.
 |
| בריא, אין ספק... |
זה אמנם לא נראה לי נבון במיוחד, אך שמחתי להמשיך את הנסיעה ובעיקר סמכתי על דעתו של רוכב מנוסה ממני. גמענו את הדרך לעומר בזריזות והמשכנו לכיוון צומת שוקת. השביל היה מישורי כמובטח וכשדיוושנו לאורכו הצטרף אלינו רוכב ממיתר שהיה בדרכו הביתה.
 |
| הייתכן שזו השוקת המפורסמת? |
עצרנו להפסקה ארוכה בצומת שוקת, התאכזבתי לגלות שבקושי נותר זכר מהמסעדה הזכורה לטוב מטיולי בית הספר. גם סניף מקדונלדס בו תכננו לאכול גלידה היה סגור, למרות שלט ענק בו כתוב "פתוח" שנפרש על חלונות הסניף. הסתפקנו במרכולתו של סניף הYellow המקומי, אזרנו כוחות ויצאנו לכיוון יער להב.
 |
| מה שנשאר מהמסעדה בצומת שוקת |
יער להב היה חוויה יחודית - שדרות ארוכות וצפופות של עצי אורן, אקליפטוס וברוש הצומחות בלב המדבר. השמש כבר קפחה והצל שסיפקו העצים היה מבורך. העמקנו לתוך היער במחיר של טיפוס קל לאורכה של דרך 4x4 נוחה. מהגובה שצברנו נאלצנו לצלול בירידה חדה באופן מפתיע - מלאת דרדרת ומפולפלת במדרגות קטנות. אני התקשיתי להתמודד איתה עם זוג בלמים תקינים לחלוטין - כך שממש לא ברור לי איך שנינו סיימנו אותה עדיין באוכף.
 |
| זה לא אמור להיות מדבר?! |
מהיער המשכנו לכיוון העיר שהעניקה לו את שמה, אחרי עצירה נוספת בתחנת דלק התחברנו לתוואי מסילת הרכבת לבאר-שבע וירדנו איתו דרומה. כשגם הבלם הקדמי של שותפי למסע מתחיל לזייף (מה שלא מפתיע בהתחשב בהתעללות שהוא עבר) - התחלתי לרכב קצת לפנים ע"מ להתריע על הפתעות לא נעימות בסופן של ירידות.
 |
"נראה לי שהירידה בסדר, אין שום דבר בסוף...
...אה, רגע"
|
בזמן שעצרתי לצלם הפתעה שכזו, בדמות אגם עונתי/ביום אקראי, מצאתי את עצמי לבד. השותף שלי החליט לבצע מעקף דרך ירידה תלולה שהסתיימה בתעלה עמוקה. כשהגעתי אליו הוא היה עסוק בשליפת שברי עץ מהכידון שלו - והבנתי שבהינתן הבחירה בין שתילת הגלגל הקדמי בתעלה לבין נעילתו בעזרת הבלם - הוא בחר באופציה האחרונה וסיים בתוך שיח יבש.
 |
| "It's just a flesh wound!" |
לשמחתי ההתפכות נגמרה בפציעות קלות בלבד ונותר רק לגמוע את עשרת הק"מ שנותרו עד באר-שבע בישורת נוחה. בסופו של היום סגרנו 52 ק"מ של רכיבה מוצלחת וחוויתית למדי. מה שלא מנע ממני לצאת לעוד סיבוב קצרצר של 20 ק"מ עוד באותו הערב.
