27.11.2012

27.11.2012

חלוקים חלקים

שביל מסומן היטב
פעמיים הזמינו אותי להצטרף לרכיבה בסינגל חלוקים.
פעמיים הבטחתי להצטרף.
פעמיים הברזתי.

לכן, בהתחשב במצבו העגום של שוק החלב בישראל (ובפרט מחירי הגלידה), כשהזמינו אותי בפעם השלישית - דאגתי להגיע.

טרם היציאה לדרך, שמעתי הרבה דיווחים סותרים לגבי רמת הקושי של המסלול: החל מ"די קל" וכלה ב"תדאג להביא מגינים". בהתחשב בכך שאין לי מגינים - לא הייתה לי התלבטות מיוחדת לגבי איזה ציוד להביא. בהתחשב בכך ששכל ישר זה לא הצד החזק שלי, גם לא הייתה לי התלבטות מיוחדת אם לצאת למסלול או לא...

כשמי שאמר שהרמה הטכנית של המסלול "ממש בסדר" מגיע לבוש ככה, זה הזמן להתחיל לדאוג...

כאילו בבכדי להחמיר את המצב - ירד גשם בשדה בוקר במהלך הלילה כך שציפו לנו שלוליות ובוץ לכל אורך המסלול. יצאנו לדרך בחשש קל, והתחלנו לטפס במעלה הסינגל. אחרי עליה תלולה וארוכה פוצינו בירידה ארוכה רצופת טרסות קטנות שממש מזמינות קפיצה. הקפצוצים הללו עלו לי בפנצ'ר, אך עם מעט עידוד חומר האיטום הצליח להתגבר עליו.

זה לא אמור להיות מדבר?

עם כמה שטרסות היו מהנות בירידה, מהר מאד מצאנו את עצמנו מטפסים כאלו בעליה בהמשך המסלול. באופן כללי טיפוס מדרגות סלע בגובה 30-40 ס"מ לא היה מאתגר יותר מידי, אך כשהשטח לפניהן ואחריהן מלא בוץ - זה הופך סיפור אחר לחלוטין. אחרי הטיפוס הנוסף, ירדנו לערוץ נחל סלעי ומלא שלוליות. הבוץ והמים הפכו את הרכיבה למאתגרת במיוחד - אך זה בהחלט שווה את החוויה של רכיבה במדבר אחרי הגשם. למי שטרם ניסה זאת - אני בהחלט ממליץ בחום לנסות*.

זה לא שצילמתי מאוחר מידי, הוא פשוט נדחף לתמונת נוף

אחרי כ-15 ק"מ המסלול הלך והפך מישורי, בצד הדרך ראינו הר אימתני ונשמנו אנחת רווחה כשגילינו שהמסלול עוקף אותו ממערב. לא חלפה דקה מאז ועד לרגע בו אמרתי "אתם יודעים מה? אולי נטפס אותו בכל זאת?". לכן אני מאמין שבעוד מספר שנים אזכור את היום הזה כיום בו האופניים גרמו לי לאבד את השפיות באופן סופי.


מסתבר שהפסגה הזו היא נקודת הסיום של מסע סוף המסלול של סיירת רימון.
אני בטוח שגם הם ראו אותה מרחוק וחשבו "בטח יהיה ממש כיף לטפס לשם!"

טיפסנו על ההר עד לנקודה בה היה די ברור כי העליה כבר לא עבירה לאופניים. בין אבני הצור החדות שכיסו את כל ההר לבין הבוץ בקליטים שגרם לי לפקפק ביכולת שלי להתנתק מהם בהצלחה - גיליתי לפתע שיכולות הטיפוס שלי באופניים השתפרו פלאים. בראש ההר זכינו לפנורמה יוצאת דופן של האזור (קליק לפנורמה של 360 מעלות - נסו, זה כדאי).

זו הכוונה ב"לא עביר לאופניים".

לאחר שירדנו מהפסגה, המשכנו בחזרה לכיוון שדה בוקר. לצד הדרך ראינו את הר צרור, כמו גם סינגל מפתה מאד שהשתרך במורדו. כמעט וחתכנו לכיוונו, אך ברגע האחרון הבננו שמדובר בצלילה של כ-200מ' אותה נידרש להשלים לאורכו של מעלה צין האכזרי, החלטנו לשמור את התענוג לביקור הבא.

מפתה, לא?

את השיעמום של הקילומטרים המישוריים האחרונים הפיגו משתתפי "צעדת בן-גוריון" שגדשו את שדה צין. ליווינו אותם בחזרה למדרשת שדה בוקר וסיימנו את היום יבשים מהצפוי, חבולים פחות מהצפוי ובעיקר - מרוצים מאד. בהחלט מסלול מומלץ שעוד אשוב לרכב בו גם בקיץ, אם כי אין ספק שהחורף הוא התקופה המושלמת לבקר בו.

לקינוח - אתם מוזמנים לצפות בוידאו מהרכיבה בסינגל חלוקים:


הנזק: חינם!

-----------
*ממליץ בחום, כמובן בהנחה שאתם רוכבים מיומנים מספיק על מנת שלא לחזור הביתה במסוק.
comments powered by Disqus