 |
| ישן מול חדש |
כששאלתי למה הוא נותן לי את המשאבה, הראה לי את המשאבה החדשה שקנה ב-140 ש"ח. "קנית משאבה ב-140 ש"ח?!", התפלאתי, "למה?".
"ככה הן עולות" הוא אמר.
גיחכתי לעצמי בבטחון שהמשאבה הישנה תעשה מה שצריך.
וכך ביליתי את החודש האחרון עם משאבה גדולה, מסורבלת, קצת חלודה ובעיקר שמנפחת לאט. אבל הי, לפחות היא מנפחת את הצמיגים, לא?
הכחשתי זאת במשך חודש, אבל האמת - שלא...
המשאבה הוותיקה בקושי הצליחה להגיע ללחץ הנמוך הנדרש לצמיג שטח גם אחרי מאמץ רב. וגם אם הצלחתי לנפח צמיג אחד ללחץ הרצוי - היא התחממה עד כדי כך שנדרשה הפסקה של כמה דקות לפני שאפשר לחשוב על לנפח את הצמיג השני.
עם כל זאת, היו למשאבה הישנה זוג פיצ'רים נהדרים:
ניתן לחבר את הצינורית לוונטיל לפני שמחברים את המשאבה לצינורית - שסתום חד כיווני מנע את בריחת האוויר.
וכאשר מחברים את הצינורית, ניתן לסובב את המחבר מבלי לסובב את כל הצינורית.
התסכול הגובר מהמשאבה הישנה יחד עם החשש מהיום בו אאלץ לנפח פנימית חדשה בעזרתה החזירו אותי לחנות האופניים. החיבה לצינורית (הקורא מוזמן להוסיף כאן בדיחה הומוסקסואלית מתאימה) גרמה לי לבחור במשאבת מיני HV של Lezyne.
כשהגעתי הביתה, הופתעתי לגלות שהמשאב ה החדשה (והיקרה) חסרה את זוג הפיצ'רים הנ"ל - מה שכופה על המנפח לחבר ראשית את הצינורית למשאבה, ואז לסובב יחד את המשאבה והצינורית ע"מ לחברם לונטיל. לא אירוע נוח לכל הדיעות.
מצד שני, בסוף הצמיג מתנפח...
אבל רגע - עכשיו שיש מנשא לבקבוק ומשאבה שמתחברת לגוף האופניים - כל מה שצריך כדי להיפטר מהתיק הוא תיק אוכף, לא תקנה?
הנזק:
משאבה - 145 ש"ח.
תיק אוכף - 65 ש"ח.
