29.8.2012

29.8.2012

בעין בלתי מזויינת קשה לראות שהשרשרת מזויינת
כשרכב מתקלקל לוקחים אותו למוסך.
כשיש לכם תקלה באופניים לוקחים אותם לחנות אופניים.
אם תשאלו אותי, זה לא צירוף מקרים.

אני מתייחס לביקור בחנות האופניים כמו לתור אצל רופא שיניים: אירוע כואב שמשתדלים להימנע ממנו אך, ככל שדוחים את הביקור, כך גדל הסיכוי לפגיעה משמעותית בבריאות...

לכן סחבתי חוליה עקומה בשרשרת למעלה משבועיים אבל כשהגלגל הקדמי התחיל רומן אסור עם רפידת הבלם הימנית הגעתי למסקנה שחייבים לבקר את הדוקטור.

את הטיפולים שלי בחרתי לעשות בחנות שיש לה כמה יתרונות משמעותיים:
היא קרובה בצורה יוצאת דופן לבית שלי, מה שחשוב מאד כשאי אפשר לרכב על האופניים.
הבעלים עשה עלי רושם של אדם הגון שלא יבצע תיקונים או החלפות מיותרות.
ובעיקר: רוב הציוד אצלו יקר.

אתם וודאי חושבים שהתבלבלתי והשחלתי תלונה לרשימת היתרונות. אני הרי מחזיק בלוג שלם רק כדי להתלונן על עלות האחזקה של האופניים, למה לעזאזל שאעדיף חנות יקרה?!
אז לא, לא מדובר במזוכיזם או בניסיון לנפח את המונה בראש העמוד במהירות האפשרית. בחנות יקרה אני עשוי לשלם כמה שקלים יותר על כבל הבלם או נוזל האיטום לגלגל, אבל הסיכוי שאתפתה לרכוש באותה הזדמנות אביזר נוצץ ולא נחוץ יורד משמעותית.
"הי, הנה תיק אוכף הרבה יותר מוצלח מזה שיש לי! כמה הוא עולה?"
"כן, הוא מעולה - 230 ש"ח"
"אה, אולי בפעם הבאה..."

אם כך, בלית ברירה, ניקיתי היטב את האופניים (כי הדוקטור גוער בי אם הן מלוכלכות) ויצאתי לכיוון חנות האופניים.
חשבתי שאעזוב את החנות עם החלפת חולייה בשרשרת, כיוון חישורים במקרה הטוב והחלפת גלגל במקרה הרע. הדוקטור העיף מבט אחד בשרשרת ואמר עליה קדיש - מעבר לחוליה העקומה, היא הייתה חופשית למדי ומסתבר שזה לא בריא לגלגלי השיניים. לשמחתי הגלגל הקדמי אמנם היה מעט עקמומי, אך כיוון קל של הבלם אפשר לנו להמשיך את מערכת היחסים למרות מגרעותיו (ובליטותיו).

שרשרת חדשה עם חוליית שחרור מהיר: בלינג של רוכבי אופניים

באותה הזדמנות חידשתי את מלאי הג'יפה בגלגל האחורי והחלפתי את טבעת השחרור המהיר של המושב. לחצו לכם פעם על הידית ההידראולית של כסא משרדי בלי ששמתם לב? מצחיק, נכון? עכשיו דמיינו את המתיחה המשעשעת הזו בעיצומה של ירידה מדורדרת. מבטיח לכם שזה פחות מצחיק, טוב, תלוי מאיזו נקודת מבט.
בכל מקרה החלטתי שהגיע הזמן לשים סוף לשעשוע.

חוליית שחרור מהיר שחוקה. חשבתי לאלתר לזה תיקון ואז חשבתי שאני אידיוט

בסופו של דבר אני חושב שיצאתי בזול, אם כי אני בטוח שעוד נשמע מהגלגל הקדמי...

הנזק?
שרשרת חדשה -  80 ש"ח
שחרור מהיר לכיסא - 55 ש"ח
מנה גדושה של ג'יפה - 30 ש"ח

26.8.2012

26.8.2012

ספויילר: בכל כיוון יש רוכבים
שמועות עיקשות על מסלולים ירוקים ונטולי דרדרת הניעו אותי לקחת את האופניים ולנדוד לצפון הרחוק (רחובות). אז מה אם המסלול המתוכנן נשמע כמו שם של מחלה?

בשעה שש בבוקר בדיוק התייצב הטרמפ שלי מול בית הורי, ולאחר פירוק של הכיסא ושני הגלגלים הצלחנו לדחוף את אופני החינם שלי למושב האחורי של הסוזוקי הקומפקטית שלו. מיער חולדה ועד החניון בכסלון ראינו צבא קטן של רוכבי כביש שבקלות מנו יותר ממספר המכוניות באותו קטע. גם בחניון הייתה ניכרת תנועה ערה של רוכבי שטח.

הרכבתי את האופניים מחדש, נשאתי תפילה למפלצת הספגטי שהברגים הדוקים מספיק ויצאנו לדרך. התחלנו בכביש סלול שהפך במהרה לשביל ג'יפים. שביל הג'יפים המשיך בעלייה מתונה אך עקבית אל עבר פסגה נסתרת. מסביב מראות זרים של עצים מיתמרים, צמחייה ירוקה ובעיקר עשרות רוכבים לאורך המסלול. בהחלט שינוי מרענן מגבעות הדרדרת הבאר-שבעיות שאת שביליהן אתה חולק עם גמלים במקרה הטוב וכלבים מוכי כלבת* במקרה הרע.

עומדים היינו בשערייך כסלון

העלייה נמשכה והשביל מסרב בעקשנות להפוך לסינגל. אחרי כמעט שעה של רכיבה בה טיפסנו 250 מ' לאורכם של 9 ק"מ, עצרנו לתדלק ולנוח. בשלב הזה הבנתי שמצפים לי עוד כ-100 מ' טיפוס לאורך 4 ק"מ נוספים שלאחריהם שעיטה פראית במורד 8 הק"מ האחרונים של המסלול. המסלול, מסתבר, הינו דרך 4x4 לכל אורכו.

חץ למעלה זה תיאור מדוייק של המסלול

אחד החברים למסע ניצל את ההזדמנות לספר לי שעם שדרוג קל של המזלג הקדמי, האופניים שלי יהפכו מגורטאה ישנה לחיית שטח פראית. "גם תגרד 2-2.5 ק"ג מהמשקל וגם תקבל בולם שעובד". הוא במקרה מכיר מישהו שמוכר כזה ב-500 ש"ח. מהר מאד השיחה התדרדרה לכיוונים שליליים:
"חבל להשקיע, ב3,000 ש"ח הוא יכול להביא אופניים מוצלחות יותר"
"3,000? מתחת ל6,000 אין שום דבר רציני, רק משם והלאה יש אופניים עם מכלולים איכותיים"
"אבל השלדה שלו היא אחת משלדות הEntry Level הטובות שהיו אי-פעם, עדיף שישקיע עכשיו משיחכה לזוג חדש"
השתדלתי לסתום אוזניים לפני שהספרות האדומות בצד ימין של האתר יחליפו קידומת.

בודק אם כבר פרסמתי רשומה בבלוג על המסלול

את העלייה סיימנו ללא קושי מיוחד, תוגמלנו בק"מ מישורי בו זכינו להעריך את הנוף המרהיב של נחל כסלון. לאחר מכן החלה הירידה בחזרה לנקודת ההתחלה. צלילה של קצת יותר מ-300 מ' לאורך 7 ק"מ זה אמנם לא בדיוק Downhill פראי, אבל היא בהחלט מאפשרת צבירה ושימור של מהירות לא טריויאלית.

כמעט שיא הגובה

עד היום הניסיון שלי בירידות כלל בעיקר דרדראות מדבריות בהן חצץ ואבנים כופים ירידה מחושבת ואיטית על כל מי שחפץ חיים. מידי פעם ביקרתי גם בקמיקזות חלקות ותלולות אך אלו השתרעו לאורכן של מטרים בודדים בלבד. לכן נהניתי במיוחד מהירידה הסלחנית והמתמשכת של נחל כסלון.

בין האדרנלין שהירידה מספקת לבין השביל רחב הידיים קל לשכוח שלשמאלך משתערת תהום עמוקה. באחד העיקולים התלבטתי לרגע אם אני מסוגל לפנות מבלי לזרוק זנב במהירות בה נסעתי. רגע לפני שניסיתי את מזלי בתקווה שיהיה בסדר הבנתי שפספוס קטן עשוי לזרוק אותי החוצה מהשביל. ההארה הזו גררה עצירה מוחלטת בעיצומה של הירידה. לא כיף להגיע לעצירה באמצע קטע כזה, ועוד פחות כיף להתחיל נסיעה כשאתה בהילוך 3 על 7. מה שבטוח - הרבה פחות כיף לחכות לחילוץ מוסק בחתית נקיק כשענף אורן מנקב את הריאה השמאלית שלך...

"צלם, צלם! אין לי הרבה תמונות על האופניים"

בסופו של יום, היה מסלול כיף במיוחד, אם כי פשוט מאד מבחינה טכנית. נהניתי משינוי האווירה, הטמפרטורה, הנוף ובעיקר מהחברה. בהחלט סביר שאסחוב את האופניים צפונה שוב בעתיד הקרוב. בינתיים אני חוזר למדבר.

הנזק?
בינתיים רק כרטיס נסיעה באוטובוס (עם הנחת הלוך-חזור לסטודנט!). אבל בין הגלגל הקדמי שהתחיל לחרוק, חבק האוכף שבקושי נסגר ורעיונות על שדרוג המזלג הקדמי ששתלו בראשי - סביר שעוד לא שמעתי את הסוף...

*איני יכול להעיד בוודאות שהכלבים אכן היו נגועי כלבת, מה שבטוח הוא שלא נשארתי בסביבה לברר...

20.8.2012

20.8.2012

"נסעת עד אופקים כדי לרכב 10 ק"מ?", היה המשפט שהדהד בראשי בזמן שתכננתי את המסלול של הבוקר. כבר רכבתי לא פעם מבאר-שבע לגילת, סיפור של 40 ק"מ פלוס-מינוס, וגם סינגל אופקים לא זר לי. אז למה באמת לא לשלב בין השניים?
שותף לפשע נמצא במהירות מפתיעה, וכך טיפסתי לאוכף עם עלות השחר, ויצאתי לדרך של 50 ק"מ לכל הפחות.

Maxxis LUST? כלבה במטוטא!
אני רוכב על גלגלי שיניים...
הדרך לשם עברה ללא הפתעות מיוחדות והגענו לסינגל רעננים מספיק בכדי להנות ממנו כראוי. אחרי טבילה קלה במימיו הלא-בדיוק-צלולים של נחל פטיש מצאנו את עצמנו בסוף הסינגל ובפאתי העיר אופקים.
כאן נותר לנו להחליט אם לחזור על עקבותינו ולשוב לעיר לאורכו של כביש 25, או לנסות את מזלנו ולחזור דרך חצרים ונחל באר-שבע.

מבט חטוף בשעון היה צריך לגרום לנו לקפל את הזנב ולחזור מיד בדרך המהירה והמוכרת אך משום מה החלטנו ש-9:00 בבוקר באמצע אוגוסט זה זמן נפלא לחפש שבילים חדשים בלב המדבר. כנראה שכבר בשלב זה סבלנו ממכת שמש קלה...

אחרי חצי שעה התחלנו להבין שאנחנו בבעיה. השמש קופחת, האופניים חורקים בכל תנועה וריח קל של טיגון עולה מהרוכבים עליהם. אני מתחיל למשוך דרום מזרחה - מחפש את המסלול הקצר ביותר בחזרה לעיר. השותף למסע מזהיר אותי:
"תיצמד לעצים מימין, משמאל יש שטח אש"
"נו, שטויות, ממילא אף פעם לא עושים שם כלום"
"יום שני היום, לך תדע..."
"טוב, שיהיה"

ואז התחילו היריות.
מבט חטוף מסביב גילה ג'יפ על גבעה מרוחקת לפחות 2 ק"מ מאיתנו. למיטב זכרוני זה היה טווח בטיחות מספיק ל-M-16, נצמדנו לעצים בתקווה שאף אחד לא החליט להביא לאימון רובה גדול יותר.

אויב סורי מחופר - 15 מטר לפנים
כמה ק"מ מאוחר יותר, חזרנו לראות סימני ציוויליזציה: שבילים מסומנים, ספסלי פיקניק ופינות ישיבה מוצלות. בשלב זה הוטרדתי מעט מכך שטרם נתקלתי בסימון ברור המפריד בין חניית המטיילים לבין שטח האש, אך הוטרדתי הרבה יותר מכמות המים שנותרה במנשא וממכת החום הצפויה לנו בהמשך.

שארית הדרך לא הייתה מעניינת במיוחד, למעט אוח ענק שעט עלינו עת חלפנו ליד העץ עליו נמנם. אחרי פיסטונים לכאן ולכאן התחברנו לכביש הגישה של חצרים ומשם המשכנו עד לעיר.

כמו גשר על פני חול ואבנים

בסופו של יום המסלול היה מוצלח במיוחד, אם כי מוטב היה לצאת לדרך מוקדם יותר ולתכנן את הדרך חזרה יותר בקפידה. אופציה אפשרית היא לחתוך חזרה לכיוון כביש 25 בנק' המסומת ב-29 במפה - דרך שביל הגישה למאגרי המים. תוכנת הGPS החליטה להתעלם מכל המקטע של סינגל אופקים ולקראת סוף המסלול סוללת הטלפון החליטה להתייאש - כך שהמסלול המסומן כאן חלקי בלבד, סה"כ רכיבה כ-60 ק"מ.

חדי העין יבחינו בסינגל ברמודה בין ק"מ 20 ל-21
הנזק?
חיני-חינם!

1.8.2012

1.8.2012

ישן מול חדש
כשאספתי את האופניים, קיבלתי כבונוס משאבת Zèfal ישנה.
כששאלתי למה הוא נותן לי את המשאבה, הראה לי את המשאבה החדשה שקנה ב-140 ש"ח. "קנית משאבה ב-140 ש"ח?!", התפלאתי, "למה?".
"ככה הן עולות" הוא אמר.

גיחכתי לעצמי בבטחון שהמשאבה הישנה תעשה מה שצריך.
וכך ביליתי את החודש האחרון עם משאבה גדולה, מסורבלת, קצת חלודה ובעיקר שמנפחת לאט. אבל הי, לפחות היא מנפחת את הצמיגים, לא?

הכחשתי זאת במשך חודש, אבל האמת - שלא...
המשאבה הוותיקה בקושי הצליחה להגיע ללחץ הנמוך הנדרש לצמיג שטח גם אחרי מאמץ רב. וגם אם הצלחתי לנפח צמיג אחד ללחץ הרצוי - היא התחממה עד כדי כך שנדרשה הפסקה של כמה דקות לפני שאפשר לחשוב על לנפח את הצמיג השני.

עם כל זאת, היו למשאבה הישנה זוג פיצ'רים נהדרים:
ניתן לחבר את הצינורית לוונטיל לפני שמחברים את המשאבה לצינורית - שסתום חד כיווני מנע את בריחת האוויר.
וכאשר מחברים את הצינורית, ניתן לסובב את המחבר מבלי לסובב את כל הצינורית.

התסכול הגובר מהמשאבה הישנה יחד עם החשש מהיום בו אאלץ לנפח פנימית חדשה בעזרתה החזירו אותי לחנות האופניים. החיבה לצינורית (הקורא מוזמן להוסיף כאן בדיחה הומוסקסואלית מתאימה) גרמה לי לבחור במשאבת מיני HV של Lezyne.

כשהגעתי הביתה, הופתעתי לגלות שהמשאב ה החדשה (והיקרה) חסרה את זוג הפיצ'רים הנ"ל - מה שכופה על המנפח לחבר ראשית את הצינורית למשאבה, ואז לסובב יחד את המשאבה והצינורית ע"מ לחברם לונטיל. לא אירוע נוח לכל הדיעות.

מצד שני, בסוף הצמיג מתנפח...

אבל רגע - עכשיו שיש מנשא לבקבוק ומשאבה שמתחברת לגוף האופניים - כל מה שצריך כדי להיפטר מהתיק הוא תיק אוכף, לא תקנה?

הנזק:
משאבה - 145 ש"ח.
תיק אוכף - 65 ש"ח.